<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ט'</h1>
<h2>דף טז.</h2>
והחילוקין שיש בסילקא, במה שיש לאדם זכות אין סילקתו כלום (אבל) אם לא במכר או במתנה או בשאר ענינים. אבל סילקה אינו מועיל. ואיתא פרק הכותב דין ודברים אין לי על שדה זו וכו'. ובמה שעדיין לא בא לידו וסוף שיבוא, כגון ירושה, אינו מועיל אפילו מכר ומתנה ולא הפקר, וזהו מה שאירש מאבא וכו'. ומה שעתיד לבוא לו מכוח מעשיו, יכול להתנות ולהסתלק, כגון הבעל מתנה עם אשתו בעודה ארוסה, שמכוח מעשיו, שהם הנישואין, באה לו. וכרב הונא פרק הכותב, נחלה הבאה לאדם ממקום אחר מתנה וכו' עד כאן. האשה שהתנתה עם בעלה בעודה ארוסה לבטל זכותו מהדברים שזוכה בהם, תנאי קיים, אפילו לא קנו מידו. והרשב"א [כתב] נמי במה שעדיין לא בא ברשותו אין מחילתו מחילה, דמאן מחיל ולא מצי מחיל, וכדאיתא פרק יש נוחלין [קכ"ו ע"ב], וכן אין סלקתו סילקא.
<h2>דף כ:</h2>
שטר היוצא מתחת ידי שליש שאמר [השליש] על פה (שליש) פרוע הוא, נאמן מיגו שישרוף שטר זה. וכן אם מת השליש ונמצא בין שטרותיו ששטר המונח אצלו פרוע הוא. אבל כתב היוצא מתחת ידי מלוה ששטר פלוני פרוע הוא, אינו אלא כמצחק, זולתי אם היו עדים על הכתב ומקויים. ואם אין קיום ישאלו לעדים החתומים עליו. נמצא השטר בין השטרות הפרועים הוי פרוע אפילו אין שם עדים. וכן אם בשטר [בין מפניו] בין מאחוריו בכל ענין כתוב בשטר פרוע הוא, או "כך וכך פרוע" עושין על פי הכתב, ואפילו יוצא מתחת ידי מלוה, שילהי פ"ק דמציעא כל זה ור"ם פי"ו דמלוה.
<h2>דף לד:</h2>
מי שתבע לחבירו שיש לו עליו שטר והוא פרוע, וחבירו כופר כי מעולם לא היה לו עליו שטר, או שטוען שהיה לו ואבד, כופין אותו שיבטל כל שטר שעליו קודם זמן זה ומשביעין אותו היסת או חרם סתם, ר"ם פי"ד.
<h2>דף לו:</h2>
יתום שהוציא שטר חוב כשיש בו משכון, וטען שנאבד בבית אביו שלא בפשיעה, וישבע על זה ושיגבה שטרו, ועוד מחזיק בטענתו דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד, והלוה אינו רוצה לפרוע עד שיתן המשכון, הדין עם הנתבע. דדוקא אם הנפקד קיים וטוען שנתנו לאשתו אמרינן כל המפקיד וכו' ונשביע אותה, אבל כאן פטור. וכשיורש נשבע שבועת יורשים דגובה, משום ששטרו ודאי ומוציא מיד ספק שטען שפרע, אבל הכא האמורה במשכון ספק אבד ספק לא. ואפילו אמר היתום החזרתי לך המשכון, השטר בטל, רק שנשבע הנתבע שלא הגיע המשכון לרשותו, עד כאן תשובה לרי"ף.
<h2>דף סו:</h2>
ומי שמכר לחבירו פירות דקל ולא באו לעולם, אף משבאו יכול לחזור בו, ואם אכל הלוקח פירות אין מוציאין מרשותו שויים.
